שיטת פלדנקרייז היא אחת השיטות המומלצות עבור חולי פרקינסון במטרה להקל על ההתמודדות עם המחלה. התנועות האיטיות מרגיעות את מערכת העצבים, מרפות מתח שרירי, משפרות את היציבה, את שיווי המשקל ואת הקואורדינציה ומאפשרות לימוד של אופני תנועה חדשים.
ממחקר שנערך באוניברסיטה הפדרלית של ברזיל, עולה כי שיטת פלדנקרייז משפרת את מצב הרוח של חולי פרקינסון ומשפרת את איכות חייהם. השיטה, עולה מן המחקר, מאפשרת תנועה קלה, גמישות ואיזון אצל חולי הפרקינסון ובכך גם שליטה רבה יותר על הגוף כולו.
כותבת אלונה גולן-סדן, מחברת הספר "פרקינסון הצחקתם אותי", חולה בפרקינסון למעלה מ-10 שנים:
"אל הפלדנקרייז, והמורה מירי גל, הגעתי בעקבות המלצה של חברה.
זמן קצר לפני כן, אובחנתי כחולה בפרקינסון, ונאמר לי כי הדרך הטובה ביותר לעכב את התקדמות המחלה היא לעסוק בפעילות גופנית. הפעילות הגופנית היחידה שעשיתי עד אותם ימים היתה הזזת האצבע על שלט הטלוויזיה, התחלתי (בין היתר) להתעמל, כמי שכפאו שד, בשיטת פלדנקרייז.
למרות שהתרגול בשיטה זו הוא עדין ואינו דורש מאמץ, גיליתי בשיעורים הראשונים כי קיימים בגופי שרירים שמעולם לא ידעתי על קיומם. יצאתי מהם כשכל גופי כואב.
ובאשר לתרגול עצמו: בתחילה, הכתף לא נעה לכיוון שהתבקשה, לשכב על הגב ולאחוז בברכיים כפופות? בקושי הצלחתי לאחוז בירכיים, ולהרים את האגן ולהפנות אותו לשמאל או לימין? נראה לי לא אנושי. שלא לדבר על כך שהירידה והעליה אל המזרן וממנו היו עבורי משימה בלתי אפשרית כמעט.
זוכרת שבאחד מהמפגשים הראשונים, הרגשתי את בגידת הגוף בעוצמה כזאת – שפשוט שכבתי על המזרן והתייפחתי בשקט.
החודשים שבהם תרגלתי את שיטת פלדנקרייז נמשכו, וכבר למעלה משנתיים שאני מתאמנת.
המפרקים הנוקשים – התרככו, הגוף נע ממושמע לאן שהוא מתבקש, ואני יוצאת בכל פעם אחרי שעה של פלדנקרייז מלאה באנרגיה טובה.
ההוכחה הכי טובה לשינוי שחל בי, אינה רק בכך שאני מרגישה טוב עם גופי ויכולת התנועה שלי, אלא גם בכך שכבר מזמן איני עונדת את שעון היד שקניתי במיוחד כדי להציץ בו מדי פעם ולבדוק מתי השיעור ייגמר כבר…
היום אני אומרת: אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם."